אני כותבת על השיר הזה בעיקר כי יש עליו המון דעות חלוקות, וגם כי זה מיס איי, אבל בעיקר כי יש על מה לדבר. אז מי שלא יודע, מיס איי הן להקת בנות בעלת ארבע חברות להקה – ג'יה, פיי, מין וסוזי, תחת חברת התקליטים JYP Entertainment. "איי דונט ניד א מן" הוא הטייטל החמישי שלהן אחרי שירים מצליחים אחרים כמו לאב אגיין, באד גירל גוד גירל, ברית', גודביי בייבי, לאב אלון, וטאץ' (מוצלח פחות לטעמי, אבל כתבתי על הסוגייה הזו בבלוג שלי כבר). ואם אפשר להגניב על זה שורה או שתיים אז מיס איי הן להקת הבנות השניה האהובה עליי – הן מיוחדות, הן מאוחדות, הן מוכשרות והן עצמן. אי אפשר להתכחש לזה, למיס איי יש את הסטייל של מיס איי, סגנון כזה שאי אפשר להצביע עליו במילים או במעשים מסויימים, אבל כשאתה שומע אותן לאורך זמן אתה מתחיל להבחין בדקויות האלה שמבדילות אותן מסתם עוד להקת בנות ולדעתי בעיקר בגלל זה הקליפ החדש שלהן גרר כל כך הרבה תגובות ודעות שנויות במחלוקת. (המשך…)
לפני שאתחיל, נזכרתי שלא כתבתי מעולם על מיס איי פה בבלוג אז הנה מדריך חברות להקה. אני מוכרחה לציין שהטיזרים גרמו לי לחכות לקאמבק הזה ממש, בעיקר בהתחשב בעובדה שאני עוקבת אחרי מיס איי מאז שגיליתי את בד גירל גוד גירל והן להקת הבנות השניה האהובה עליי. מיס איי פרצו דיי לאחרונה, 2010, ולמרות זאת הן לא מתנהגות או נותנות את ההרגשה שהן "חדשות" בתחום; כל שיר חדש שלהן הוא עלייה מבחינתי, בין אם זה ברת', לאב אלון או גודביי בייבי, ואולי זה למה התאכזבתי כל כך מהשיר הזה כששמעתי אותו לראשונה. אני לא אומרת שזה שיר גרוע, הוא לא כישלון – אבל הוא אכזבה. ציפיתי לעלייה שתתעלה על גודביי בייבי, ולא קיבלתי משהו כזה. מיס איי ידועות בסטייל שלהן, מי שישמע את האלבום שלהן (שבעיקרון יש בו גם את כל השירים שהן שיחררו קודם לכן כמיני אלבומים או סינגלים) יבין שיש להן סגנון משלהן, גם אם הן יצאו מהמסגרת זה עדיין היה "מיס איי", והשיר הזה לא היה מיס איי מבחינתי. הוא היה קודר מידיי, הייתה חסרה בו הקצביות האופיינית להן, הקונספט היה שנוי במחלוקת והן בהחלט ידעו ריקודים טובים יותר.
רוב השירים של מיס איי מדברים על אהבה במובן כזה או אחר (כמו חצי מהשירים בקוריאה), אבל מהקאמבק האחרון שלהן זה נהפך לנושא דיי עמוק כי גודביי-בייבי זה שיר דיי מתגונן, ופתאום השירים שלהן קיבלו גוון רציני יותר. אני מתכוונת, אם תשוו את זה לבד גירל גוד גירל או ברת' – הם שירים קלילים הרבה יותר מבחינת טעינות רגשית. אני אישית חושבת שזה מעיד במקום מסויים על התבגרות מצד מיס איי; זה התחיל בלאב אלון שהיה שיר קצת פחות קצבי ויותר עמוק, והמשיך משם לגודביי בייבי שהיה יותר טעון ועכשיו השיר הנוכחי שהוא לגמרי גוש של… של… אני לא יודעת איך לתאר את זה אפילו, זה היה שיר כל כך כבד, גם עכשיו שאני שומעת אותו בשאפל ביחד עם כל שאר השירים של מיס איי אני מרגישה את זה. משהו בסאונד הנמוך יותר, הכינורות והפסנתר, זה פשוט היה משהו אחר… אבל לפחות יכולתן לרכך את המכה ולהתחיל לעשות עוד כמה שירים שיהיו קצת יותר מחוברים לסגנון הקודם שלכן כדי שאני אוכל להסתגל לזה. (המשך…)
