SpinChan

טוב, למי שקרא ומי שלא, פוסט זה נכתב כסוג של תגובה או כתבה מתקנת לעוול שנגרם לנו באתר של מאקו – תעשיית המיליונים של הפופ הקוריאני. אני אהיה עיניינית יותר מהתגובה שנתתי בסטטוס שלי בפייסבוק, כי המטרה שלי היא לא להתריס כנגד הכותבת, שברור לכל שאין לה צל של מושג מה היא משרבטת בטיוטות שלה, אלא לנסות לכתוב כתבה מתקנת ונכונה, ובעיקר להעביר לאנשים שלא מבינים בנושא איך בנוייה תעשיית הקייפופ בקוריאה ולאן משתרש אילן היוחסין העצום שלה – החל מהחברות המובילות ועד למעריץ הגלמוד [...]

אני לא חושבת שאני יודעת אפילו מאיפה להתחיל, היה כל כך אדיר אתמול שאין לי מילים פתאום. אבל סבבה, נתחיל עם המאחורי הקלעים, נראה לי שזו אחלה דרך להתחיל.
למי שלא יודע לפני שנה בדיוק, בחופש הגדול, ניסינו לערוך מסיבה דומה. היינו אז קהילה מצומצמת בהרבה, למפגשים הגיעו בסביבות ה30 איש המוכרים והמודעות לקייפופ הסתכמה בביג באנג, DBSK, סופר ג'וניור וגירלז ג'נריישן. אחרי המון מאמצים הרעיון ירד לטמיון כשגילינו שאין מספיק ביקוש או מועדון שמסכים לקבל כמות כל כך מצומצמת של אנשים ועוד שקטנים מ18 (כי הם רוב הקהילה איכשהו) וכך מתה התקווה.
עברה שנה, שלדעתי הייתה השנה המשמעותית ביותר לקהילה בציר הזמן שלנו. המודעות לקייפופ התרחבה בהיקפים מטורפים כל כך שאני יכולה להסתובב בבסיס ולזמזם שיר של ביג באנג ומישהי תבוא משום מקום ותמשיך אותי "וואו, פנטאסטיק בייבי!" (סיפור אמיתי לגמרי). כשראינו שהעיניין זורם ושהמפגשים שלנו הגיעו לסדרי גודל של 200 איש במפגש, ושתדעו שאני פעילה בהמון קהילות ברשת ובחיים לא יצא לי להגיע למפגש חברתי שהיו בו כל כך הרבה אנשים, החלטנו להעלות את זה רמה. (המשך…)

אני מרשה לעצמי לצטט מישהי מהקבוצה לאוהבי דרום קוריאה בפייסבוק, שהדיון בן ה200 ומשהו תגובות שם הביא אותי לכתוב את הפוסט הזה שאני המון זמן רוצה לכתוב אבל לא היו לי מספיק עצבים לפרוק כדי לכתוב את כל המילים שיש לי להגיד על הנושא הזה: "איזה מעצבן.. אני כותבת משהו בקיר שלי על קוריאנים וישר כל החברים שלי חושבים שפרצו לי לפייס.. "אני לא מאמינה שאת באמת אוהבת את ה..סינים.. האלו!!" יא אללה, עוד שניה יצאתי עליה!! מה יש?? אסור לבנאדם לאהוב משהו קצת אחר? ואם הייתי כותבת על אמריקאים, אז זה לא אומר שפרצו לי לפייס? בתקופה שחפרתי על מיילי סיירוס או על טיילור סוויפט אף אחד לא חשד שזו פריצה או ניסיון לעבוד על כולם >< אוףף כמה שאנשים יכולים להיות מעצבנים!!"

אני אתחיל בסיפור אישי דיי ארוך-שנים, האמת שכל האסיה-THING התחיל אי שם בגיל 12 עם אובססיה דיי "נורמלית" להארי פוטר. אני חושבת שזה משבר-גיל-הפוטר שכל אחד עובר בשלב כזה או אחר, אבל זה היה אחר אצלי. אהבתי את הספרים, הסרטים, השחקנים, ממש כמהתי לדעת עוד על הכל מהכל, ראיונות, לשנן לחשים, ומצאתי את עצמי בפורום הגדול בישראל בזמנו להארי פוטר (הוגוורסט-על-הרשת אם אתם מתעקשים) והכרתי המון אנשים חדשים דרך הדבר המלחיץ הזה שאמא ואבא אמרו לי כל כך הרבה פעמים להתרחק ממנו – האינטרנט. יודעים מה מקסים באינטרנט? אתה מכיר אנשים בעיקר על סמך אופי ואישיות, ורק אח"כ אכפת לך מאיך הם נראים. זה כמו לראות THE VOICE, רק לדבר עם אנשים בלי שהם מול הפרצוף שלך ומשהו אחר יכול להשפיע על השיחות שלכם. וואו, בטח יצאתי אחת הפריקיות הבודדות שכל החברות שלה מהאינטרנט אבל זה ממש לא נכון, ומי שמכיר אותי יודע שאני יודעת לשלב מדהים בין חברים מבית ספר/סביבה לחברים שהכרתי ברשת וזה לא סותר בכלל, אני אפילו מכירה בין חברים לחברים, אבל זו לא הנקודה עכשיו. הנקודה היא שהכרתי חברה מקסימה בשם חמוטל, שמעבר לתחביב שלה להארי פוטר הייתה מעריצת אנימציה יפנית. עם הזמן נהיינו חברות ממש טובות והתחביב התחלחל גם אליי, זה היה זר, ובשפה שלא הכרתי – אבל הקליק עשה את שלו. התאהבתי בציור, בדיבוב, בעלילות ההזויות, בהתנתקות מהמציאות, מההזדהות ובקיצור – מצאתי תחביב חדש.

לאחר חמש שנים של צפיה בסדרות מצויירות חוויתי המון. בין אם זה להכיר שפה חדשה, להכיר אנשים חדשים, לרכוש ידע בתרבות היפנית ובין אם לתגובות מצד האנשים שעדיין לא "נחשפו" למכה. היו כאלה שהתלהבו, היו כאלה שלא, היו כאלה שהקניטו ובעיקר משפחה שזכיתי ממנה לתגובות ה"תתבגרי" וה-"איכס, מה הקטע של התאילאנדים האלה." ובחיי שמאסתי כבר בלתקן אנשים שאני אוהבת יפנים בכלל. הבלגתי בעיקר, התעלמתי מהאנשים הציניים ועם המשפחה שלי (המורחבת כן?) לא היה בכלל על מה לדבר כי, וסליחה אם מישהו מהם יקרא את זה, מדובר בעיקר בבנות אשדודיות שההיכרות שלהן עם מוזיקה ותרבות גובלת במושיק עפיה ודודו אהרון, ככה שלהרבה לא באמת ציפיתי. לפני שנה וחצי התחביב היפני הביא אותי לאהוב את ארצות אסיה הנוספות – ביניהן קוריאה וסין. יפן קצת נדחקה לפינה בעקבות זה אבל אני אוהבת אותה באמת ובתמים. האובססיה לדמויות מצויירות הוחלפה בקוריאנים מציאותיים למדיי ששרים ומפזזים בהופעות ברחבי העולם. בהתחלה חוויתי את אותו חשש ראשוני של שפה חדשה, תרבות חדשה, להכניס את עצמי לקהילה חדשה שאני "אף אחת" בה ולזרוק את כל המוניטין שבניתי לעצמי בין אוהבי יפן בשביל תחביב חדש. שמחה לבשר שבשונה מקהילת האנימה והמנגה ההמונית קל מאוד להשתלב בקהילת אוהבי הקוריאנים, בין אם בגלל שהיא מצומצמת יותר וכולם מכירים את כולם, אם זה טווח הגיל שהרבה יותר גבוה מקהילת האנימה והופך אותה ל"בוגרת" יותר או התוכן שלה שנותן לך תחושת שייכות מטורפת.
(המשך…)

אוקיי, קראו לי משוחדת, מכורה, וואטאבר… כך או כך זה לא ישנה את העובדה שאני כותבת את הפוסט הזה, על דרמה קוריאנית, בבלוג על אנימציה יפנית *צחוק זדוני משהו*. לפני שאני אתחיל לכתוב אני מצטערת על ההעלמות שלי לאחרונה, לצערי אני לא מוצאת את עצמי מתחברת לאנימה יותר. אולי זה עניין של זמן, אולי זה לא, אני תמיד אוהב את הסדרות המצויירות האלה… פשוט שלאחרונה מצאתי לעצמי עיסוק חדש (רק למי שלא הבין לבד שימשיך לקרוא את מטרת הפוסט האמיתית הזו). בשביל לנסות לצאת עוד קשורה החלטתי לכתוב על הדרמה הספציפית הזו כי יש לה קשר בעקיפין לאנימה ומנגה, למען האמת… היא עיבוד קוריאני מצולם למנגה ולאנימה של Itzura Na Kiss, מנגה ואנימה ששנאתי כל ימי חיי D: אולי דווקא בגלל זה אני כותבת על הדרמה הזו, כי בצורה מפתיעה מצאתי את עצמי לאחרונה במצב נורא משעשע – 3 מנגות/אנימות שממש שנאתי עובדו ללייב אקשנים קוריאנים שאותם דווקא נורא אהבתי. מצביע בצורה כזו או אחרת על עד כמה משחק, בימוי וביצוע קוריאני הוא טוב? לא יודעת, תאלצו לראות לבד ולהחליט D:
(המשך…)

חברי קהילה יקרים, הארוקון 2011 מתקדם בצעדי ענק והגיע הזמן להתחיל לפרסם פרטים בנוגע לכנס, אנחנו יודעים שציפיתם לזה כבר הרבה מאוד זמן.

אם עוד לא שמתם לב, יש כבר מקום ותאריך, ב20.3.2011 בהיכל התרבות בראשון לציון אנו נקיים את
כנס הדגל השנתי של האירגון! והשנה יותר גדול, יותר מהיר, יותר חזק והרבה הרבה יותר "מקליק" !

אז שווה להשתדרג לאירוע המנצח של פורים.

מצפים לראותכם וזיכרו להתעדכן!
סגל הארוקון 2011.

קישורים חשובים:
אתר הכנס: http://anime.org.il/harucon/2011/
הרשמה לעידכונים ישירים למייל: http://anime.org.il/landing/haruk-on.html
ערוץ היו טיוב של אמא"י: http://www.youtube.com/user/AMAI2U?feature=mhsn

[הועתק מאתר אמא"י]

תוכלו להתעדכן גם בבלוג של מנהלת ההארוקון, הלא זאת מעיין~ בלחיצה כאן.

אני יודעת שזה לא שגרתי שאני כותבת על דברים שהם לא אנימה/מנגה או דברים שקשורים בנושא, אבל לאחרונה המשכתי לכתוב על אוטומן – לייב אקשן שמבוסס על מנגה שהתחלתי מזמן ולא יצא לי לסיים, ויצא שהמשכתי לראות עוד כמה דרמות מאז והחלטתי לכתוב על אחת מהן שממש אהבתי. כל מה שכתוב בפוסט זה מבוסס על העלילה של הפרק הראשון או על תקצירי הסדרה המפורסמים באתרים השונים, ככה שאין סכנה ממשית לספויילרים.

פרסונל טייסט היא קומדיה רומנטית בעלת 16 פרקים (70 דקות לפרק) ששודרה בערוץ MBC בקוריאה בין ה-31 למרץ 2010 ל20 במאי 2010.  העלילה מספרת על ג'ינהו ג'און (Jinho Jeon), שנתקל במקריות מוחלטת בגאה אין פארק (Gae In Park) באוטובוס. לאחר תקרית מצערת בה גאה אין שוברת את הדמו שג'ינהו היה צריך להציג בפגישת עבודה, היא בורחת משם במהירות ונדמה היה שהם לא יפגשו עוד לעולם, וטוב שכך, כי לא נראה כאילו שהשניים פיתחו מערכת יחסים מלבבת כל כך בהיכרות הראשונית שלהם.

עסקי האדריכלות נמצאים עמוק בבוץ, וג'ינהו חייב לנצח בפרוייקט אדריכלות נחשב אחרת יאבד את כל רכושו. יריבו המושבע ביותר הוא האן ג'אנג ריול (Han Jang Ryeol) והשניים מחזיקים בהיסטוריה ארוכת שנים. בהיותם צעירים עבד אביו של ג'אנג ריול תחת אביו של ג'ינהו, אך לאחר שבגד בו איבדו ג'ינהו ומשפחתו את כל רכושם, וביתם נלקח בידי משפחתו של ג'אנג ריול, מאז נשבע ג'ינהו שישיב את ביתם ויהי מה, גם אם זה אומר שעליו להכנס לעסקי האדריכלות ולהפיל את ג'אנג ריול ואביו ממעמדם. והנה, מגיעה הזדמנות שאין שניה לה, ופרוייקט חדש פותח בפני השניים את הזדמנות להוכיח אחד לשני אחת ולתמיד מי ינצח בקרב ארוך השנים הזה. במסגרת הפרוייקט צריכות כל החברות המשתתפות בו לעצב בית בהשראת הסנגוג'ה (Sanggojae)- בית קוריאני מפורסם המעוצב בסגנון מסורתי עם נגיעות מודרניות, שנבנה על ידי פרופסור פארק צ'אול האן (Park Cheol-han).
(המשך…)

רציתי רק לעדכן שההעדרות שלי מהבלוג היא עקב אישפוזו של הלפטופ שלי במוסד לתיקוני מחשב. אין לי ממש מושג מתי הוא יחזור אבל אני מקווה שזה יהיה בקרוב. (:
תודה על ההבנההה D:

לנוכח כל הפוסטים הזועמים בתקופה האחרונה, חשתי צורך גם אני לכתוב את דעתי בנושא.
אז לכל אלו ה"לא בעניינים", אסכם בקצרה את המתרחש ואשזור את דעתי בתוכו.

המונח "קהילה" הוא מונח דיי רציני, אפשר לבטא אותו באינספור דרכים ובמליון הגדרות, אך בכלליות מה שהופך קהילה לקהילה היא העובדה שאנשים שונים ומשונים, מעדות שונות, תפיסות עולם שונות, דתיים, חילוניים, גבוהים, נמוכים, זקנים, צעירים – כולם בעלי מכנה משותף אחד שאותו הם החליטו לטפח לכדי כך שהם הפכו עצמם לקהילה שמקדשת את כל אמצעיה למען מטרה זו. אז מה אנחנו בעצם? אנחנו חבורה של ילדים, נערים, מבוגרים (ועוד, אני לא אתחיל לפרט כאן שוב את הסקטורים שבקהילה שלנו) שאוהבים לראות סדרות יפניות מצויירות שבארץ נתפסות כתוכניות של ילדים מוגבלים בני 7. אנחנו קהילת אנימה ומנגה, להתפתח לעוד דברים בתרבות יפן זה אחלה, אבל מכאן ועד להפוך את ה"שונות" הזה לגורם מרכזי בקהילה שלנו… משהו כאן לא בסדר.
(המשך…)

ביקורת על כנס קיץ, באנקאסאי 2010 שהתחרש ב26.8.2010 במרכז הקונגרסים בחיפה.

למען האמת, המחזמר לא נעלם כלל, ההפתעה שהגיעה בסוף ההמתנה עד עכשיו היא שהמחזמר יהיה לייב אקשן כביכול וכי הסרט פארודיה של סול איטר "המעשה המוזר של X בשעות הלילה" יוקרן בכנס קיץ של אמא"י.
לכניסה לאתר של SE מיוזיקל לחצו כאן.

הטיזר החדש של הקבוצה:

תהנו D:

לפניכם אציג מכתב שנכתב ע"י יו"ר ועד אמא"י, אמיר, בשמו ובשם כל הצוות. אעריך זאת אם תייחסו לזה את מלוא תשומת הלב, את תגובתכם תוכלו להשאיר כאן או בפורומי אמא"י.

שלום לכולם, קוראים לי אמיר, וכמו רובכם, גם אני נחשפתי בדרכים לא דרכים לאותו תחביב מוזר "אנימה ומנגה", תחביב שלימים יהפוך לאחד העיסוקים המרכזיים בחיי. איפשהו באמצע 2004 ידידה טובה שלי, ליבת, באה עם רעיון מטורף – לכנס את כל אוהבי האנימה במקום אחד. כולנו הססנו בתחילה, כי לא נשמע על דבר כזה בעבר, ואף אחד מאיתנו לא היה בטוח בדיוק ב"מה" ו"איך", אבל שנה לאחר מכן התכנסנו כולנו בביתן 11 בני התערוכה, בכנס שיקרא בעתיד "אנימהקון".

הבלאגן היה נוראי, האולם היה קטן וצפוף (כי מי היה מאמין שיגיעו כמה מאות אנשים?), ואי אפשר להשוות את התכנים החצי מאולתרים שעלו באותו יום, לתוכניה המאורגנת והמסודרת שעולה היום באתרי הכנסים. למרות זאת, ההצלחה היתה כבירה, לא משנה כמה מבולגן האולם היה, או כמה יקר האוכל היה, בפעם הראשונה בארץ הקודש מצאנו עוד מאות אנשים עם בדיוק אותן מוזרויות וטעם כשלנו. לכן לא פלא ששנה לאחר מכן חזרו לאותו מקום מעל לאלף איש. כמה שנים מאוחר יותר מספר אנשים, לירון, עינב, אור, אורי, וסבטה, החליטו ללכת צעד אחד רחוק יותר, והשקיעו מזמנם ומרצם האישי, ובעזרת האגודה למד"ב ופנטזיה הקימו ארגון ללא מטרות רווח, ארגון של חובבים, בשביל חובבים. אתם מכירים אותו היום בשם "אמא"י".

אבל הדור הזה עבר והלך לו, ובמקומו בא דור חדש, שלא ידע את יוסף. דור שרגיל לכנס אחרי כנס, כל חצי שנה. דור שרואה ארגון גדול ונהדר, שנבנה בזיעת אפיו של קודמו, ומרגיש מנוכר אליו, ומחוצה לו. דור שרוצה להגיע לכנסים, אבל לא רוצה לנקוף אצבע בשביל לבנות אותם. לפני כמעט שנתיים נבחרתי לוועד אמא"י, ונדהמתי לגלות ארגון שפועל, באופן פרדוקסלי לגמרי, למען אנשים שמתכחשים לו ומשמיצים אותו. מאותו הרגע חבריי לוועד ואני עשינו כל שביכולתנו בכדי להסביר, לשנות, ועוד כל מיני פעלולים באוויר בכדי להפוך את אותו ארגון שכל כך אהבנו למה שהוא הוקם להיות.

אני עומד מולכם היום, בוש ונכלם, ואומר – המצב הזה לא יכול להמשך. נכשלנו. כולנו. אנחנו ואתם. אנחנו, בלהגיע אליכם, לדבר איתכם ולהסביר את כוונותינו. אתם, באי עשיית הצעד הנוסף, בלכתוב את מה שמפריע לכם בלי לעשות דבר. בלהתלונן, אבל לא לנקוף אצבע. והנה ההשלכה הראשונה. אנחנו היום, חודש ושבוע לפני החופש הגדול, ועדיין אין בנמצא כמות מספקת של אנשים לארגן כנס נוסף. אהיה ברור יותר ואוסיף – כרגע אין ביכולתנו להרים את כנס הקיץ.

לכן אני קורא לך, באופן אישי, הקורא בפורום, במייל או בכל פורמט שהמכתב הזה מתפרסם בו – אנחנו עייפנו וזקנו. אם התחביב הזה, הכנסים הללו, חשובים לך, צא/י מאזור הנוחות שלך, ותתחיל לעזור. כי בלעדיכם כל הארגון הזה לא יכול להמשיך. במהלך חודש יולי –אוגוסט נקיים פגישה, בה נדון על המשך הארגון, מטרותיו, ופעולות לשנה הבאה. אקווה מאוד לראות שם את כל מי שאכפת לו, ורוצה להשפיע,

שלכם,
אמיר יו"ר ועד אמא"י ושאר חברי הוועד.

רציתי רק להגיד שהמוות הפתאומי שלי בספינצ'אן הוא עקב לחץ בגרויות חורף וקוספליי בכנס פורים (אהא! זכינו!) אבל מזל שיש לי כאן את עדי וליה, שהם אחלה אנשים שהמשיכו להשקיע פה. אני מבטיחה להשלים את כל הפרקים שלי בקרוב ולהשתדל לחזור לפעילות 3>

הודעה ראשונה – ביטול הופעת המחזמר בהארוקון 2010
לצערנו, הפקת סול מיוזיקל החליטה שלא להעלות את המחזמר בכנס הקרוב.
ההודעה הרשמית מההפקה -  בבלוג ההפקה.
התכנייה השתנתה בהתאם. בשיתוף פעולה בין הפקת סול וACM יעלו קטעי מחזמר קצרים במסגרת "מחזמר בקצרים"
כל פרטי התכנייה עלו לאויר, ניתן להתעדכן שם בכל התקצירים ובשינויים הסופיים שנעשו בימים האחרונים.
כמו כן, הועלו עמודי ההרשמה לאירוע הכה את המומחה וכמובן גם לאירוע השירה.
בברכת "עוד שבוע לכנס!!!11" צוות הארוקון 2010.

הודעה שניה – תכניית הכנס
התכנייה עלתה לאתר!
פרטים מלאים על האירועים השונים (כמו גם עמודי הרשמה רלוונטיים) יעלו לקראת סוף השבוע.
אנחנו מזכירים לכם שמכירת הכרטיסים המוקדמת עדיין נמשכת בקומיקאזה ותמשך עד הכנס עצמו.

הכנס יתקיים במרכז וואהל בתאריך ה28.2, לא לשכוח 3>
תחרות קוספליי, מאסקרייד ו-וואקאון דורשות הרשמה מראש. 3>

הודעות בקשר לפסטיבל הסאקורה וההארוקון שנגנבו מאתר הבית של אמא"י, בנוסף לזאת איחור אופנתי לפרסום הגיליון השלישי של הפאנזין D:

אז לאחר עונה שלמה ומייגעת (אהמאהמ, תראו כמה פערי פוסטים יש לי להשלים ;A;), החלטתי לערוך ביקורת קצרה על כמה מהסדרות העונה ולדבר בקצרה על הסדרות העתידות להשתחרר בעונה הקרובה (חודשים דצמבר-פברואר). כמובן שיש המון סדרות שיצאו בעונה שעברה, אבל אני לא אשב ואכתוב על כולן (אהמאניעצלניתבתקופתבגרויות) אבל לקחתי כמה מהן, חוץ מזה שלא ראיתי את כללללל הסדרות בעונה שעברה >>" יש שם איזה 50 סדרות :ארג: אני בקושי רואה אנימה לאחרונה במילא~ אז 50? טו-אאאוב. קיצור מה אני חופרת, הנה קחו (המשך…)