SpinChan

לפניכם אציג מכתב שנכתב ע"י יו"ר ועד אמא"י, אמיר, בשמו ובשם כל הצוות. אעריך זאת אם תייחסו לזה את מלוא תשומת הלב, את תגובתכם תוכלו להשאיר כאן או בפורומי אמא"י.

שלום לכולם, קוראים לי אמיר, וכמו רובכם, גם אני נחשפתי בדרכים לא דרכים לאותו תחביב מוזר "אנימה ומנגה", תחביב שלימים יהפוך לאחד העיסוקים המרכזיים בחיי. איפשהו באמצע 2004 ידידה טובה שלי, ליבת, באה עם רעיון מטורף – לכנס את כל אוהבי האנימה במקום אחד. כולנו הססנו בתחילה, כי לא נשמע על דבר כזה בעבר, ואף אחד מאיתנו לא היה בטוח בדיוק ב"מה" ו"איך", אבל שנה לאחר מכן התכנסנו כולנו בביתן 11 בני התערוכה, בכנס שיקרא בעתיד "אנימהקון".

הבלאגן היה נוראי, האולם היה קטן וצפוף (כי מי היה מאמין שיגיעו כמה מאות אנשים?), ואי אפשר להשוות את התכנים החצי מאולתרים שעלו באותו יום, לתוכניה המאורגנת והמסודרת שעולה היום באתרי הכנסים. למרות זאת, ההצלחה היתה כבירה, לא משנה כמה מבולגן האולם היה, או כמה יקר האוכל היה, בפעם הראשונה בארץ הקודש מצאנו עוד מאות אנשים עם בדיוק אותן מוזרויות וטעם כשלנו. לכן לא פלא ששנה לאחר מכן חזרו לאותו מקום מעל לאלף איש. כמה שנים מאוחר יותר מספר אנשים, לירון, עינב, אור, אורי, וסבטה, החליטו ללכת צעד אחד רחוק יותר, והשקיעו מזמנם ומרצם האישי, ובעזרת האגודה למד"ב ופנטזיה הקימו ארגון ללא מטרות רווח, ארגון של חובבים, בשביל חובבים. אתם מכירים אותו היום בשם "אמא"י".

אבל הדור הזה עבר והלך לו, ובמקומו בא דור חדש, שלא ידע את יוסף. דור שרגיל לכנס אחרי כנס, כל חצי שנה. דור שרואה ארגון גדול ונהדר, שנבנה בזיעת אפיו של קודמו, ומרגיש מנוכר אליו, ומחוצה לו. דור שרוצה להגיע לכנסים, אבל לא רוצה לנקוף אצבע בשביל לבנות אותם. לפני כמעט שנתיים נבחרתי לוועד אמא"י, ונדהמתי לגלות ארגון שפועל, באופן פרדוקסלי לגמרי, למען אנשים שמתכחשים לו ומשמיצים אותו. מאותו הרגע חבריי לוועד ואני עשינו כל שביכולתנו בכדי להסביר, לשנות, ועוד כל מיני פעלולים באוויר בכדי להפוך את אותו ארגון שכל כך אהבנו למה שהוא הוקם להיות.

אני עומד מולכם היום, בוש ונכלם, ואומר – המצב הזה לא יכול להמשך. נכשלנו. כולנו. אנחנו ואתם. אנחנו, בלהגיע אליכם, לדבר איתכם ולהסביר את כוונותינו. אתם, באי עשיית הצעד הנוסף, בלכתוב את מה שמפריע לכם בלי לעשות דבר. בלהתלונן, אבל לא לנקוף אצבע. והנה ההשלכה הראשונה. אנחנו היום, חודש ושבוע לפני החופש הגדול, ועדיין אין בנמצא כמות מספקת של אנשים לארגן כנס נוסף. אהיה ברור יותר ואוסיף – כרגע אין ביכולתנו להרים את כנס הקיץ.

לכן אני קורא לך, באופן אישי, הקורא בפורום, במייל או בכל פורמט שהמכתב הזה מתפרסם בו – אנחנו עייפנו וזקנו. אם התחביב הזה, הכנסים הללו, חשובים לך, צא/י מאזור הנוחות שלך, ותתחיל לעזור. כי בלעדיכם כל הארגון הזה לא יכול להמשיך. במהלך חודש יולי –אוגוסט נקיים פגישה, בה נדון על המשך הארגון, מטרותיו, ופעולות לשנה הבאה. אקווה מאוד לראות שם את כל מי שאכפת לו, ורוצה להשפיע,

שלכם,
אמיר יו"ר ועד אמא"י ושאר חברי הוועד.

לא, זו לא הייתה מתיחה של האחד באפריל. באמת קבענו את המפגשוטס בתאריך הזה – משעשע אבל נכון. על כל פנים, יש לציין שאמנם התחבורה פעלה ביום הזה, אבל ההגעה למתחם של פארק הירקון הייתה כמעט בלתי אפשרית, שלא לדבר על למצוא חנייה או/ו להגיע למקום בפארק שבו נמצאו חבורה יש ילדים מחופשים – היו יותר מידיי פעילויות מאורגנות של אירועים מסויימים בת"א שיצרה פקקים בכמויות לא נורמאליות. העובדה ש99% מאולכוסיית הגן שרצה באנשים מאמינים מקיימי תורה ומצוות לא תרמה ממש, לא בהתחשב בעובדה שהאחוז הנותר היו לבושים בפריצות, פשוט תועבה לעיניים. הילדים הדוסים הקטנים פשוט התרוצצו סביבנו ולא נתנו לנו לעשות שום דבר, מזל שנאקו נמצאת שם כדי להעיף אותם באיומים שהיא תכוון אליהם את אליזבת האימתנית (המצלמה שלה ד"א). ועכשיו כשסיימתי להגיד מה לא היה בסדר, אני אגיד מה כן היה בסדר. היה מאוד כיף, זה היה המפגשוטס הראשון שלי והזמן פשוט טס שם. היה מצחיק, אמנם חם, אבל נהנינו מכל רגע.
(המשך…)

שאלום. נכון שזה מוזר שמי שכותב הפעם על הכנס הוא אני? נכון? בכל מקרה, בגלל שתאיר לא הספיקה להיות במרב הפעילויות, בעוד אני כן – אני אכתוב הפעם על הכנס. מי שמזהה או לא, אני הייתי Romeo מתוך קאסט רומיאו x ג'ולייט. אני אכתוב הפעם על הפעילויות הטובות ביותר הכנס: "הכה את המומחה" – אנימה IL (שליטע), אירוע השירה, ההקרנות, "מחזמר בקצרים", סדנת הדיבוב של לין כהן, נשף התחפושות – תחרות הקוספליי.