SpinChan

נכתב ע"י תאיר (Paper Moon)

לפני שאתחיל, נזכרתי שלא כתבתי מעולם על מיס איי פה בבלוג אז הנה מדריך חברות להקה. אני מוכרחה לציין שהטיזרים גרמו לי לחכות לקאמבק הזה ממש, בעיקר בהתחשב בעובדה שאני עוקבת אחרי מיס איי מאז שגיליתי את בד גירל גוד גירל והן להקת הבנות השניה האהובה עליי. מיס איי פרצו דיי לאחרונה, 2010, ולמרות זאת הן לא מתנהגות או נותנות את ההרגשה שהן "חדשות" בתחום; כל שיר חדש שלהן הוא עלייה מבחינתי, בין אם זה ברת', לאב אלון או גודביי בייבי, ואולי זה למה התאכזבתי כל כך מהשיר הזה כששמעתי אותו לראשונה. אני לא אומרת שזה שיר גרוע, הוא לא כישלון – אבל הוא אכזבה. ציפיתי לעלייה שתתעלה על גודביי בייבי, ולא קיבלתי משהו כזה. מיס איי ידועות בסטייל שלהן, מי שישמע את האלבום שלהן (שבעיקרון יש בו גם את כל השירים שהן שיחררו קודם לכן כמיני אלבומים או סינגלים) יבין שיש להן סגנון משלהן, גם אם הן יצאו מהמסגרת זה עדיין היה "מיס איי", והשיר הזה לא היה מיס איי מבחינתי. הוא היה קודר מידיי, הייתה חסרה בו הקצביות האופיינית להן, הקונספט היה שנוי במחלוקת והן בהחלט ידעו ריקודים טובים יותר.

רוב השירים של מיס איי מדברים על אהבה במובן כזה או אחר (כמו חצי מהשירים בקוריאה), אבל מהקאמבק האחרון שלהן זה נהפך לנושא דיי עמוק כי גודביי-בייבי זה שיר דיי מתגונן, ופתאום השירים שלהן קיבלו גוון רציני יותר. אני מתכוונת, אם תשוו את זה לבד גירל גוד גירל או ברת' – הם שירים קלילים הרבה יותר מבחינת טעינות רגשית. אני אישית חושבת שזה מעיד במקום מסויים על התבגרות מצד מיס איי; זה התחיל בלאב אלון שהיה שיר קצת פחות קצבי ויותר עמוק, והמשיך משם לגודביי בייבי שהיה יותר טעון ועכשיו השיר הנוכחי שהוא לגמרי גוש של… של… אני לא יודעת איך לתאר את זה אפילו, זה היה שיר כל כך כבד, גם עכשיו שאני שומעת אותו בשאפל ביחד עם כל שאר השירים של מיס איי אני מרגישה את זה. משהו בסאונד הנמוך יותר, הכינורות והפסנתר, זה פשוט היה משהו אחר… אבל לפחות יכולתן לרכך את המכה ולהתחיל לעשות עוד כמה שירים שיהיו קצת יותר מחוברים לסגנון הקודם שלכן כדי שאני אוכל להסתגל לזה.

על כל פנים, מבחינה ויזואלית הקליפ זרם עם האווירה האפלה שהשיר הזה השרה עליי, או שזה הקליפ שגרם לשיר להיות קודר יותר? לא יודעת כבר. הכל היה כהה, חשוך, הן צבעו שיער לצבעים כהים, לבשו בעיקר שחור וכשרצו לגוון שינו ללבן, יש להן אפילו סט שלם שהן לבושות כמו מומיות חנוטות, אלוהים זה היה מזוויע. אני ממש חלוקה בנושא הביגוד כי היו כמה בגדים שממש אהבתי, אבל היו כאלה שממש לא כמו הבגד של ג'יה פה. אני גם לא בטוחה מה דעתי על הגוונים של סוזי, יש פעמים שאני נגנבת על זה ויש פעמים שאני פשוט חושבת שהם סתם קילקלו לה את השיער. אני שמחה שהם השאירו לפיי את הצבע שהיה לה בקאמבק האחרון, הוא מחמיא לה ברמות, אפילו דיי חיבבתי את התסרוקת המרכזית שלה בקליפ הזה. לעומת זאת, ג'יה… שהאל ישמרני, למה שחור למה? שחור מבליט את כל מה שמכוער בה, וג'יה יפייפיה בעיניי. הורוד, הג'ינג'י, הבלונד – הכל כל כך יפה עליה כי זה בהיר! שחור פשוט סוגר לה את כל הפרצוף, כאילו שלא מספיק שהיא שוקלת 30 קילו ולבקנית כמו סינית מלאה בטאלק תינוקות עכשיו היא נראית אנורקסית הומלסית. עזבו שלא השקיעו לה בשיער בכלל, היא נראתה כאילו היא לא חפפה חודשיים. וגולת הכותרת – מין, אני מאוהבת בה, אני לגמרי שוקלת להכתיר אותה הביאסית שלי, והיא כזו צ'אבי… זה לגמרי הדבר השני שאני אוהבת בה אחרי הקול המושלם שלה, אבל למה לעזאזל לא משנים אותה קצת? תמיד אותם צבעים בשיער, תמיד אותו עיצוב… העם דורש שינוי! העם דורש… העם דורש מין בבלונד! (לא). אבל ברצינות, מיס איי הן הלהקה היחידה שלא יוצאת מהמסגרת של עיצובי השיער שלה (חוץ מג'יה כמובן), למה זה תמיד חום או שחור או חום בהיר? אני רוצה לראות את סוזי במשהו קצת שונה, הבהיר שהיה לה בדרים היי היה מושלם, למה אתם לא מנסים עליה דברים בהירים קצת יותר? נקודה למחשבה.

אז כמו שאמרתי, שיר כבד, ולמרות זאת הליריקה שלו דיי מצומצמת – שני בתים ופזמון שמתסכם בלחזור על "You touch my heart baby" חמש פעמים. השיר מדבר על כך שהן לא חשבו שליבן הסגור והנוקשה יוכל לאהוב שוב, או כך הן חשבו בכל מקרה, הן לא הספיקו להגיד "סוזי קטינה" והן כבר התאהבו שוב ופתחו את ליבן לבחור המסתורי שאת פניו לא מראים בקליפ אבל זה בטח מישהו מ2PM והוא שם על תקן "אני שרירי וחושני, TOUCH ME". אני חושבת שזה דיי מתקשר לגודביי בייבי, כי הן דיי זרקו שם את הבחור הראשי וכנראה זה סגר להן את הלב, ועכשיו הן פותחות אותו שוב. הן ממשיכות ואומרות שהן לא רוצות לפגוע או להפגע ממערכת יחסים שוב, ובגלל זה הן ישתדלו לא לחזור על הטעויות הקודמות. ותרשו לי לעבור מכאן למוטיב הוורד המרכזי.

האמת שעליתי על זה מהשורות האלה ספציפית – "I really hate to bruise or be bruised". כל השיר יש אלמנטים של ורדים, על הסט ריקוד שכולו בהשראת ורדים על הקירות, בזה שהן נוגעות בורדים לאורך כל השיר, למי ששם לב אז לפיי יש שובך של יונים שבתוכו יש ורדים, בקטע שהן שוכבות ארבעתן סביב עלי כותרת של ורדים אדומים והבגדים שלהן מתחרה פרחונית, באינטרו של השיר שהכפילו את כולן בפוזות מסויימות שיצרו פרחים מסתובבים ועכשיו במילים של השיר. "bruise" היא כן מילה שאפשר לתאר איתה כאב על רגשות, אבל זו מילה שמשתמשים בה בד"כ לתיאור של כאב פיזי, בעיקר שריטות/חבלות. לדעתי זה תיאור מטפורי לגמרי לשריטה מורד, שאגב למי ששם לב הן כן פוצעות את עצמן במהלך השיר ומדממות מהפרח, שכביכול מעיד על זה שכמה שדבר יכול להיות יפה הוא יכול להכאיב לך בצורה שלא תאמן. זה סוג של מסר סמוי כזה, שצריך להזהר לא להפגע מללכת עיוור אחרי מראה חיצוני. וואי, מה שהעומק של השיר הזה עושה לי, איזה חרטא ספרותית הבאתי פה.

הסטים, כמו שאמרתי, התחלקו לכמה – הסט ריקוד המרכזי (שאגב הזכיר לי את של מירוטיק בצורה מטמטמת), הסט הערפדי משהו שהן מוקפות ורדים, הסט של החדר עם הספה שהוא אותו סט של החדר שהן רקדו בו – זה עם האורות הכל כך מיותרים, הסטים של הקירות הפרחוניים שהיו לכל אחת והסט האישי של כל אחת בסיפור. אהבתי את הסטים האישיים שלהן ממש, למרות שהם היו אפלים יותר מאחת לאחת שזה התחיל להלחיץ אותי באיזשהו שלב. מין בחממה הזו עם הצמח הייתה מהממת, וסוזי על הספה הייתה לגמרי "אני קשה להשגה, אזמה אם אני בת 17, תתאמץ", ג'יה על הפסנתר נראתה כאילו יצאה ממשפחת אדמס (לא בקונוטציה חיובית כל כך מבחינתי) ופיי הייתה מושלמת, הבגד שהיא לבשה שם היה בהשראת בגדים סיניים וזה לגמרי התאים עם זה שהיא… וול… סינית, וסחה לה על המחשוף בגב. סה"כ לא הבנתי למה הם עשו אותן ערפדיות וקודרות כאלה, כבר חשבתי לרגע שהיא תדמם מהורד ויצאו לה ניבים והיא תאכל אותו אומשהו. גם הציפורניים שלהן, ראיתן איזה מחודדות הן היו? אני אומרת לכם הם מנסים לרמוז משהו פה. אגב ציפורניים, אהבתי שהן עשו אותן לבן שחור, זה לא מתואם וזה מגניב, ושימו לב ל"קעקוע" של ג'יה על האצבע, מעניין אם זה אמיתי.

ולסיום, ריקוד ושירה. הריקוד היה אכזבה מרכזית מבחינתי כי מיס איי הן רקדניות מושלמות וטרחתי ללמוד את רוב הריקודים שלהן עד היום כי הם מדהימים. אבל הריקוד הזה היה כזה מחופף עם תנועות זומביות ומטומטמות שאני לא מבינה מה עבר על המכאגרפים שלהן (במיוחד האינטרו של ה"ידיים למעלה, על הראש, על הכתפיים אחת שתיים שלוש"). אז כן, ח"ח על הריקוד בעקבי ענק וזה אבל מה לעזאזל? ואגב אני לגמרי רואה את עצמי נכנעת באיזשהו שלב ולומדת את זה כי אני מתה על המנגינה בהתחלה ואין מצב שאני לא אלמד לרקוד אותה. וכרגיל, התאמה של ליריקה לריקוד שאני אוהבת, במיוחד בפזמון ואלמנטי ה"נגיעה" כמצופה לתנועה המקושרת לשם השיר, אבל זה דיי אופייני לJYP – ראו ערך "ריקודים של הוונדר גירלז". מה שלא הבנתי זה את החלוקה בריקוד הזה, נגיד בתנועה הזו ציפיתי לסימטריות ובהמון תנועות הייתה חלוקה נורא מבולגנת. מה כן שמבחינת שירה השיר הזה מעלה אותן רמה לגמרי, כי הוא מתרכז בעיקר בווקאליות עם כל העומק שלו. אני חייבת לציין שאהבתי את הקטעים של ג'יה כשהיא סיימה בית ואז המשיכה אותו עוד קצת אחרי הפסקה קצרה. אני גם אוהבת את החלוקת שורות שלהן, כולן שרות, לכולן יש זמן מסך, אין הרבה להקות כאלה היום. מה שהיה מוזר לי זה שבשיר מהדיסק בהקלטת סטודיו יש קטע ראפ של ג'יה ובקליפ אין, אבל אני אחיה עם זה.

אז סה"כ שיר בסדר, אחרי שחרשתי עליו יום שלם כדי לנסות לחבב אותו יותר זה דיי עזר, יש לו גם סאונד כזה שיושב לך במוח, זה כמו סם, הוא גורם לך לרצות לשמוע אותו שוב. שאר המיני אלבום נחמד ביותר, היו שם אפילו שירים שממש אהבתי למרות שכולם היו שונים טיפה מהנורמה. שווה לנסות, מקסימום… דיליט אומשהו.

להורדת כל התמונות לחצו כאן.